שיח עם ילדים על אובדן

אז כתבתי לכם 5 טיפים - איך לדבר עם ילדיכם על מוות ואובדן?

• טיפ ראשון - דברו, תתווכו
  ילד שמגוננים עליו בכל מחיר, שמסתירים ממנו, שלא מדברים איתו על אובדן שחווינו במשפחה, או בחוג החברים או אפילו רחוק יותר, סביר להניח שייחשף לכך בדרכים אחרות, דרך ילדים אחרים, ישמע חצאי שיחה שלנו וישלים הכול לבד ויחווה את זה כמשהו נוראי הרבה יותר מהמציאות עצמה. דברו עם ילדיכם, תהיו אתם אלה שמתווכים לילדיכם את החיים, במיוחד נושא רגיש כל כך של אובדן.
• טיפ שני - שאלו שאלות
  שאלו את ילדיכם שאלות המפתחות שיח ומקום לשיתוף, כמו מה המחשבות שעולות בראשם? כל מחשבה היא לגיטימית, גם השאלה "אמא תהיי עצובה אם אמות?" זו שאלה שיכולה להפחיד אותנו מאוד, תיתנו לה מקום, תזכירו לילדיכם שאתם פה בשבילם, שהם במקום מוגן (גם אם הם לפעמים זה לא מרגיש ככה).
• טיפ שלישי - תנו לגיטימציה לרגשות
  שאלו איך הם מרגישים? אל תפחדו לשאול אם הם מתגעגעים לאדם שנפטר? למה הם מתגעגעים? לפי הגיל תציעו להם לצייר לו ציור, לכתוב לו מכתב, לכתוב שיר ולהניח בחדרו/ על קברו.
• טיפ רביעי - תבכו יחד, ספרו איך אתם מרגישים
  תאפשרו להם לבכות, זה בסדר לבכות איתם ביחד, הם יודעים שגם אתם כואבים. תראו להם שזה בסדר להביע רגשות ולכאוב כמובן בהתאם לגיל. תגידו להם שגם אתם עצובים, עצירת הרגשות שלכם תשדר להם שהם חייבים להיות מאופקים. כמה זה משחרר להביע רגשות.
• טיפ חמישי - תחבקו
  תחבקו אותם - האנדורפינים שמשתחררים בחיבוק הם מרגיעים. איזה כיף זה חיבוק אוהב גם בשבילם וגם בשבילכם. תזכירו להם שאתם פה בשבילם לכל דבר, ושאתם שמחים שהם משתפים אתכם.

אנו חוששים שנעורר טראומה. אבל ילדינו גם כן חווים את התחושות האלה ולכן חשוב לזכור שאתם הכתובת הבטוחה ביותר לילדיכם, האינפורמציה שיקבלו ממכם והלגיטימציה לרגשות תהיה האמינה ביותר, במינון הנכון, בשליטה שלכם והמחזקת ביותר.

‍