הסוד מאחורי התנהגויות של ילדים שעשויות להטריף את הדעת
"הוא לא מפסיק ללעוס את החולצה והשרוול, הכל רטוב כל הזמן. זה מגעיל". "היא קופצת בלי הפסקה, אני משתגעת מזה. היא הורסת לי את הספה". "היא מוציאה את הלשון כל פעם שהיא מציירת, לא קצת מוזר?". "הוא לא מפסיק לעשות רעש, אני יוצא מדעתי".
אולי די!
אלו רק דוגמאות לשלל דברים שהילדים שלנו יכולים לעשות שוב ושוב ולהוציא אותנו מדעתנו. זה יכול להיות מטריד, מעצבן ואפילו לעבור על חוקים חברתיים. כך או אחרת התגובה הטבעית שלנו היא לרצות להפסיק את אותה התנהגות.
אבל, וזה אבל גדול
חשוב שתדעו שבתוך ההתנהגויות הללו יש מסר סמוי. משהו שהילד אפילו לא יודע על עצמו או לא מצליח להגיד במילים. אם נפסיק את ההתנהגות מבלי להבין את המסר שלה אנחנו נפספס הזדמנות לעזור לו ולפעמים גם נחמיר את המצב. במידה מסוימת התנהגות כזו, שנעשית דרך התנועה והחושים היא סוג של "שפת גוף". בדומה למישהו משלב ידיים כשהוא מרגיש אי נוחות - רק על "טורבו". ככל שאנחנו ההורים נכיר טוב יותר את "שפת הגוף" של הילד שלנו, כך נבין אותו טוב יותר ונוכל לכוון אותו לעזור לו.
בואו ניקח דוגמא,
רוני ילד חמוד בן 5, ביישן מאוד וכל פעם שמישהו מבוגר פונה אליו התגובה שלו היא לגלגל את העיניים למעלה בצורה די משונה. זוהי הדרך של הגוף שלו לבטא מבוכה. הוא לא שולט בכך ולכן אם יבקשו ממנו להפסיק יש סיכוי טוב שהוא לא יצליח. אבל גם אם הוא יצליח, בלי פתרון כלשהו למבוכה, הגוף פשוט יתחיל לעשות משהו אחר (ולא בטוח שטוב יותר). מה שרוני באמת זקוק לו באותו רגע הוא מישהו שיקלוט את המסר ויעזור לו להקטין את המבוכה. גלגול העיניים ברוב המקרים יחלוף כשהוא ירגיש יותר נינוח.
נחזור לדוגמאות שמטריפות את הדעת,
המפגש בגן התחיל וגילי מתקשה לשבת במקומו. הגוף שלו מבקש לזוז אבל הוא יודע שאסור. הוא עושה כל מאמץ כדי לעמוד בחוקי הגן (להיות בשקט, לשבת בכיסא, לא לזוז יותר מידי, להקשיב) אבל זה ממש קשה לו והקושי הזה יוצר מתח בגוף (נסו להיזכר במצב שבו הייתם מוגבלים ואסור היה לכם לזוז כרצונכם, מה קורה בגוף שלכם? כמה מתח מצטבר בכם ברגעים אלו?). הגוף של גילי זוכר עוד מימי הינקות שלהכניס משהו לפה עוזר להירגע. מה אפשר להכניס לפה? החולצה! והרי לכם סיבה אחת טובה להכניס את השרוול או השרוך לפה ולהתחיל ללעוס. למה? כי זה פשוט מרגיע.
גם ללעוס מסטיק, לעשן סיגריה או לאכול זה די דומה, כולם עוזרים לווסת תחושה של לחץ, דרך הפה. ואם אתם אומרים לעצמכם שעדיף אולי ללמוד לווסת לחץ בדרך יעילה יותר, אתם צודקים, אבל זה כבר השלב הבא.
שלב ראשון הוא לזהות שזה מה שאנחנו רואים מול העיניים. קודם כל לפצח את הקוד!
בדוגמא שנתתי הילד יגיע הביתה עם חולצה רטובה. אם קודם חשבתם – איכס! מה נסגר עם הילד שלי?! אולי עכשיו המחשבה הראשונה שתעלה היא "וואו, כנראה שהיה לו יום ממש מאתגר". האם תבחרו להעיר לו? אחרי יום כזה להוסיף עוד שמן למדורה? אז מה עושים? מתייחסים למסר כאילו הילד נכנס הביתה ואמר "אמא היה לי יום ממש מלחיץ היום". אם זה מה שהוא היה אומר איך הייתם מגיבים? אני ככל הנראה הייתי עוטפת אותו בחיבוק, אומרת לו כמה שאני שמחה לראות אותו, אולי מציעה לו מנוחה או אוכל. סביר להניח שבנוסף הייתי מגישה לו חולצה נקייה, בלי להוסיף הערות, כדי שיהיה לשנינו יותר נעים.
נו בסדר, אבל איך מפסיקים את זה?
אם אני מניחה שאכילת החולצה היא הדרך של הילד שלי לפרוק מתח והיא מעין "קוד" לכך שקשה לו ואני רואה שזה חוזר על עצמו יום אחרי יום כשהוא חוזר מהגן אני מבינה שהמוקד לבעיה נמצא בשגרת היום בגן כך שאולי הצעד הראשון יהיה לבדוק עם הגננת ולחשוב איתה ביחד מה יכול לעזור. זה לא תמיד פשוט ולפעמים צריך איש מקצוע כדי לדייק איפה נקודת הקושי ואת הפתרונות הכי יעילים. בסופו של דבר מה שהכי עוזר להפחית את ההתנהגות הוא להפחית את הגורם הראשוני שיוצר את המתח או הצורך בה. אם ניתן מענה לכך, נתפוס שתי ציפורים במכה! גם נפחית את ההתנהגות שהטריפה את דעתנו, וגם נעזור לילד לפתור בעיה שהוא לא ידע להתמודד איתה לבד.
ועד שמוצאים פתרון, תהיו יצירתיים. זה שהילד מבטא קושי, לא אומר שאנחנו צריכים לסבול ולפעמים לוקח זמן לרדת לשורש העניין. לכן, בינתיים כדאי לעזור לילד למצוא דרך נעימה יותר לעזור לעצמו. למשל אם הילד כל הזמן זז בזמן שהוא רואה טלויזיה וזה מחריב לנו את הספה אז אפשר לחשוב על מה הוא כן יכול לזוז? למשל להביא פוף או ספת ילדים קטנה. להסביר לו שלקפוץ על הספה הורס אותה ושאם הוא מרגיש צורך לקפוץ אז רק שם.
לסיכום, אם הילד/ה שלכם עושים משהו שוב ושוב שמוציא אתכם מדעתכם, קרוב לוודאי שההתנהגות הזו לא חוזרת על עצמה סתם. יתכן שזוהי "שפת גוף" שנועדה לסייע לילד להתמודד עם קושי או מתח שהוא לא מצליח לנהל בדרך טובה יותר. ככל שאתם ההורים תלמדו להכיר את "שפת הגוף" של הילד שלכם (וכל ילד הוא קצת אחר), כך תוכלו גם לסייע לו וגם להפחית את ההתנהגות שמטריפה אתכם. זה לא אומר שאתם צריכים להכיל כל התנהגות שהילד יעשה. האיזון בין הדברים - בין לשים גבולות ולחנך את הילד להתאים את עצמו לסביבה ובין ללמד אותו להבין את עצמו טוב יותר ולמצוא פתרונות יעילים עבורו הוא איזון עדין שדורש הרבה יצירתיות ולפעמים גם התייעצות עם איש מקצוע. אבל כשתלמדו להכיר את השפה הסודית של ילדיכם תהיו בטוחים שזה יהיה שווה את זה.
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Suspendisse varius enim in eros elementum tristique. Duis cursus, mi quis viverra.