מה באמת קורה כשהילד שלכם צריך להתנתק מהמסך?

עכשיו.. אפשר להתבודד באיזה אי ללא טכנולוגיה, אבל ביננו, המסכים עוזרים לנו לא מעט ביום יום, הדגש בעיניי לדעת איך לאזן ולחיות בטוב לצד המסך!

למה קשה להם כ"כ להתנתק?

כשהילדים שלנו צופים בתוכן שמעניין אותם, הגוף משחרר דופמין - הורמון העונג והתגמול. אותו הורמון שמשתחרר כשאנחנו אוכלים גלידה או חב' שוקולד. שפתאום מכבים את המסך, לחלק מהילדים מתרחשת "נפילת דופמין" - והתוצאה? התפרצות או להפך הסתגרות וחוסר רצון לעשות כלום.

אז מה עושים?

הנה חמישה טיפים מעשיים שיעזרו לכם לעבור את רגע הניתוק בשלום:

1. הכנה מראש - תקבעו יחד עם הילד כמה זמן או בכמה פרקים צופים, ותשאלו אותם: "מה יעזור לך לסיים בזמן?"
2. עוגנים - תכננו את סיום זמן המסך לפני פעילות מהנה (דופמינית) אחרת - ארוחה טעימה, מפגש עם חברים או חוג אהוב.
3. עיניים טובות - תזכרו שאתם רואים את ההתנהגות שקשה לכם איתה, זה בעיקר השפעת הדופמין והמוח של הילד שלכם, שעדיין לא בשל לדחות סיפוקים. שתבואו בגישה אמפטית  זה יעזור לשיחה נעימה ורגועה יותר.
4. התמקדות בתוכן - ממש כמו בעולם המזון, שיש לנו מזון בריא ופחות בריא (שקשה לעצור לאכול אותו), גם בעולם הצריכה הטכנולוגית, יש תכנים ירוקים, שלילד יהיה קל יותר להתנתק מהם (לדוגמה פרק של כראמל) לעומת תוכן אדום שממגנט ושואב יותר (לדוגמה משחק ברולסטארס) שימו לב מה הילד רואה יותר.
5. טכני - כבו את האוטופליי בנטפליקס וביוטיוב - לנו כילדים היה "סימן עצירה" שהפרק נגמר והיינו צריכים לחכות שבוע לפרק הבא. היום יש פיד אינסופי, שמקשה על העצירה. ברגע שנכבה את לחצן האוטופליי זה יעזור לעצירה רגועה יותר.

‍

הבנת המנגנון ההורמונלי (מודל ה THB)* מאחורי התגובות של הילדים לא רק יעזור לכם להתמודד טוב יותר, אלא גם יאפשר לכם לפתח גישה רגועה ומבינה יותר.. תזכרו - המטרה היא לא להילחם בטכנולוגיה, אלא ללמוד לשלב אותה בצורה מאוזנת ובריאה במשפחה.

‍